<h1>סמ"ג עשין סימן פ"ח</h1>
<h2>דף נז.</h2>
וכשהניח הכספים בקרקע שומר חנם פטור מן הגנבה שאין כאן פשיעה ושומר שכר שמא חייב, והדעת מכרעת בזה שאונס גמור הוא ופטור ואין לך מקום הראוי לשמירה יותר מזה, ובפרק השואל (ב"מ צ"ה א') שרוצה ללמוד שיתחייב שואל בגנבה ואבדה בקל וחומר משומר שכר ומקשה מה לשומר שכר שכן משלם תשלומי כפל בטוען שנגנבה בליסטים מזויין, ולא רצה לומר בטוען שנגנבה בקרקע תאמר בשואל שחייב בגנבה בקרקע דין הוא שיפטר בגנבה ואבדה שהרי אם מסתם גנבה פטור קל וחומר שיפטר מגנבה בקרקע, אבל בליסטים מזויין חייבו הכתוב בפירוש שנאמר או נשבר או נשבה (עי' ב"ק נ"ז א' תד"ה כגון).
<h2>דף צג.</h2>
בסוף פרק החובל מי שהפקידו אצלו מעות של עניים או של פדיון שבויים ופשע בהן ונגנבו פטור שנאמר לשמור ולא לחלק לעניים והרי הוא ממון שאין לו תובעים, עוד אמר רבא בפרק הגוזל בתרא (קי"ז ב'), אפילו באו עליו גנבים וקדם זה והציל עצמו בממון שבויים פטור שאין לך פדיון שבויים גדול מזה, בד"א כשאין ממון זה מופקד לעניי מקום זה או לשבויים אלו אבל אם היו לעניים אלו או לשבויים אלו והרי הוא קצוב להם, לזה כך ולזה כך (לתבוע) [לשבוע] (רש"י צ"ג א' ד"ה קיץ) הרי זה ממון שיש לו תובעין וישלם אם פשע או ישבע שלא פשע כדרך כל השומרין (ע"פ רמב"ם שאלה ופקדון פ"ה ה"א).
<h2>דף קז:</h2>
גרסינן בפרק הגוזל קמא (ב"ק ק"ז ב' ורש"י) ובפרק קמא דב"מ (ו' א') אמר רב נחמן שלש שבועות משביעין אותו לשומר חנם שאמר שנגנבה, שבועה שלא פשעתי בה, שבועה שלא שלחתי בה יד, פירוש (ב"מ שם תד"ה שבועה) שלא שלח בה יד לעשות מלאכתו בשעה שנאנסה שאם לא נאנסה עד אחר שהחזירה חזר דינו להיות כבתחילה לרבי ישמעאל דפרק המפקיד דכוותיה קיימא לן דמוקמינן סתם משנה כוותיה (סמ"ג עשה ע"א דף קמ"ט ב' בד"ו בשם ר"י ע"ש), ורבינו יעקב (תו' שם) פירש שלא שלחתי בה יד כלומר שלא אכלתיה ומשביעין אותו שבועה זאת מפני שאינה בכלל שבועת פשיעה, והשבועה [ה]שלישית שבועה שאינה ברשותו, ואלו השלשה מגלגלים בשבועה אחת. הואיל ופטר הכתוב שומר חנם מגנבה קל וחומר מן האונסים הגדולים כגון שבורה ושבויה ומתה והוא שלא שלח יד בפקדון אבל שלח יד בפקדון חייב באונסין (רמב"ם שאלה ופקדון פ"ד ה"ב).
<h2>דף קח:</h2>
גרסינן בפרק הגוזל קמא שלח רב הונא בר אבין ופירש רבא כן נגנב הפקדון באונס ואחר כך הוכר הגנב אחד שומר שכר אחד שומר חנם עושין דין עם הגנב כדי לשלם לבעל הפקדון ואינו נשבע, קדם ונשבע ואחר כך הוכר הגנב אם שומר חנם הוא רצה עומד בשבועתו רצה עושה דין עם הגנב ואם שומר שכר הוא עושה דין עמו (רמב"ם שאלה ופקדון פ"ח ה"ו ע"ש ומ"מ).
<h2>דף קיז:</h2>
עוד פסק שם רב אשי [כי] המפקיד אצל חבירו ממון או כלים חשובים ובאו עליו גנבים וקדם ונתן להם הפקדון להציל עצמו אם היה אמוד שהוא בעל ממון חייב שחזקתו שבגללו באו [ה]גנבים ונמצא זה מציל עצמו בממון חבירו ואם אינו אמוד חזקתו שלא באו אלא בשביל הפקדון ופטור וכן כל כיוצא בזה (רמב"ם שאלה ופקדון פ"ה ה"ב).
<h2>דף קיח.</h2>
בפרק הגוזל בתרא הפקדון והאבדה לא נתנו להתבע אלא במקומן כיצד הפקיד אצלו בירושלים אינו רשאי לתובעו בנוב ואם החזיר לו פקדונו בנוב מקבל הימנו, הפקיד אצלו ביישוב והביא לו פקדונו במדבר אינו מקבלו ממנו אלא יאמר לו הרי הוא באחריותך עד שתחזירהו לי ביישוב כדרך שהפקדתי לך ביישוב (רמב"ם שאלה ופקדון פ"ז הי"א). המפקיד אצל חברו והלך בעל הפקדון למדינת הים והרי השומר רצה לפרש מן היבשה לים או לצאת בשיירא יש מי שהורה שאם בא השומר והביא הפקדון לב"ד נפטר מאחריות שמירתו (לשון רמב"ם שם הי"ב) וכתב רבינו משה [כי] דברים של טעם [הן] שאין אוסרין זה במדינה זו מפני פקדון של זה שברח ואי אפשר לו להוליכו עמו שמא יארע לו אונס ויהא חייב באחריותו וב"ד מפקידין אותו ביד נאמן אצלם משום השבת אבידה לבעלים.
